הספרים האהובים עלי ביותר הם אותם ספרים בהם אני מרגישה את האדם הכותב ואוהבת את מה שאני מרגישה. מה שמביא אותי להרגשת האדם הכותב, זה בעיקר צורת הכתיבה, הדרך בה הסופר אומר את מה שיש לו לומר, זאת הנשמה שלו, אותה אני מרגישה ואוהבת. כאלה הם הספרים:

"הר אדונָי" של אֶרי דה לוּקה

"אדם הראשון" של אלבר קאמי

"רקוויאם גרמני" של עמוס אילון"

"יומנים 1933-1945" של ויקטור קלמפרר

"כזה אני, רבותי!" מיומנו של ח'ליל אל-סכּאכּיני

כל הספרים של גתה שהגיעו לידיי, כמו:

"ייסורי ורתר הצעיר"

"כעשב השדה" של מרדכי טבּיב

"ירוק מים" של מריסה מדיירי (סדרת נודדים של הוצאת סמטאות),

לדעתי הספר "ירוק מים" מתאפיין בכתיבה בנחת, אמיתיות, יופי וחכמה. הסופרת מקרבת את הקורא בעדינות, לאט לאט, בנחת, אל הדמויות הנוכחות בספר דבר היוצר אצל הקורא הרגשה של קירבה אל הנוכחים בספר.

"פלאש" של וירג'יניה וולף

"השעה לילה" מאת לודמילה פטרושבסקיה, הוצאת לוקוס